הכל מתחיל בניהול נכון

אחד הפרמטים שיכולים לנבא הצלחתו של פרויקט, הקמתו בהתאם לתוכנית, תוך שמירה על לוחות זמנים, התקציב שנקבע וגם תוך שמירה על איכות בניה ובטיחות באתר, הוא תכנון וניהול נכון של הפרויקט.

סמיר משיעל מהנדס ראשי בסט ייזום ובניה אומר כי "ישנם שלושה פרמטרים עיקריים מהותיים, שיש להם חשיבות מכרעת בניהול ותכנון מוצלח של פרויקטים: א. עמידה בלוחות זמנים ב. טיב העבודה ג. בטיחות".
לדבריו, מנהל פרויקט טוב, צריך להיות אדם, שמסוגל לחוץ מחוץ לקופסא, בעל גמישות מחשבתית, שמסוגל להיות עירני לכל המתרחש בפרויקט ולדעת לנווט עם כל שינוי שקורה בשטח. נדרשת ראיית מאקרו ושליטה בכל האספקטים של הפרויקט: "במהלך בניית פרויקטים, יש לא מעט שינויים תכנונים, אי לכך מנהל פרויקט טוב, צריך לדאוג לעדכון תוכניות עבודה בזמן אמת. בקבוצת בסט, מקפידים מאד על עמידה בלוחות זמנים ואף עושים כל מאמץ לקצר את משך הבנייה. הקפדה על נושא זה, מייעלת את העבודה ואף במקרים מסוימים חוסכת לא מעט כסף ומשאבים".
בנושא של טיב העבודה, הוא מוסיף, "ברור לכולם, שאם ישנן תקלות ונאלצים לבצע עבודה פעמיים, זה גורר עלויות מיותרות ומייקר את הפרויקט, לכן השקעה בטיב העבודה, היא מכרעת".

ומה עם נושא הבטיחות?

"לתחום הבטיחות יש השלכות רבות, מנהל פרויקט צריך לדאוג לכך שכל העובדים יחושו בטוחים באתר, שיקבלו את מיטב אמצעי הבטיחות. עובדים שחשים בטוחים בעבודה, הם יעילים יותר, מהירים יותר. גם ההקפדה בתחום זה היא אקוטית. בבסט תחום הבטיחות לא מוגבל תקציבית. אנחנו מקפידים להתמיד בנושא הדרכות והכשרות על פי תוכנית הדרכה שנתית, עובדים על פי תקני בטיחות מחמירים ונהלי בטיחות אשר נכתבו בהתאם לדרישות תקן הבטיחות ISO 18001. אנחנו עורכים, ביקורי פתע ומבדקים באתרי הבניה על בסיס שוטף".

פונקציה מאחדת

"מנהל פרויקטים הוא הפונקציה שבעצם מאחדת את כל הגורמים בתכנון והקמה של מבנה באשר הוא. עבודתו של מנהל פרויקטים מתחלקת לשני שלבים עיקריים: השלב הטרום ביצועי, בו הוא מנהל את התכנון ומביא לאופטימיזציה שלו. על מנהל פרויקט לתכנן את הפרויקט כך שיהיה קולע לתכנית שנדרשה על ידי מזמין העבודה, ביעילות הגבוהה ביותר: עלות נמוכה, יכולת ביצוע ולוחות זמנים קצרים ככל הניתן. במקביל, עליו לנהל את תהליך הרישוי מול הרשויות והגופים הרלוונטיים, כדי להוביל לאישורן להיתר בניה", מסביר יוסי שלו, מנכ"ל חברת ניהול הפרויקטים וקסמן גוברין גבע.
"כשמגיע שלב הבניה, על מנהל הפרויקט לנהל את תהליך הביצוע על ידי בקרה רציפה תוך אבטחת איכות והתאמת הביצוע לתכנון, ניהול לוחות הזמנים, בדגש על ניהול ולא רק מעקב, תוך מתן הנחיות לקבלן הביצוע, כל אלו בכדי לקבל את המוצר שתכננו, בתקציב שנקבע, בלו"ז ובאיכות המוצר הטובים ביותר", אומר שלו. "יחד עם זאת, לצערי, ישנם עדיין פרויקטים שמתנהלים ללא ניהול פרויקט, מכיוון שבמדינה אין עד היום חובה סטטוטורית לפונקציה הזו, וזה אבסורד. בסופו של דבר, כשהקבלן מנהל את הפרויקט עבור עצמו, זה ממש כמו לתת לחתול לשמור על השמנת.
"אדם לא יכול לערוך בקרה על עצמו. בכל דיסציפלינה אחרת, אין מצב שהגורם המבצע הוא גם זה שמבקר את עצמו", הוא מתרה.

"אנחנו בוקסמן גוברין גבע, אנחנו רואים את ניהול הפרויקטים בין היתר בראי ניהול סיכונים לאורך כל חיי הפרויקט. ניהול הסיכונים הוא אחד מתוך רשימת הכלים בה אנחנו משתמשים במתודת הניהול שלנו ומביא ערך רב בזיהוי מוקדם של סיכונים בשלב התכנון/רישוי והן בשלב הביצוע. בניהול אנחנו קובעים פעולות שיש לבצע על מנת להקטין ולמגר את הסיכון ובכך מביאים ערך רב ללקוחות שלנו. העלאת הבקרה היא הכרח למניעת כשלים במלאכות מסוכנות כשהמסוכן בהן הוא שלד המבנה. באמצעות בקרה גם סיכון זה מצטמצם בצורה ניכרת", אומר שלו.
"למרות מה שקבע דוח ועדת זיילר, עד היום אין חובת פיקוח באתרים. כל מכבסת המילים של "אחראי לביצוע שלד", "אחראי לביקורת", "עורך הבקשה" ושלל התארים שניתן למצוא מעל גבי הבקשות לבניה, עדיין לא מיושמות בצורה שתבטיח בקרת איכות אמיתית באתרים. פה דרושה רגולציה בצורה דחופה", כך שלו.

חוסר בתכנון ארוך טווח

לדברי דרור אוהב ציון, מנכ"ל ובעלים של חברת דרא שיווק נדל"ן "אחת הבעיות הקשות בארץ היא חוסר תכנון לטווח ארוך, וכשמדובר בתשתיות לאומיות הבעיה קשה אף יותר. תכנון תשתיות צריך להיעשות בראייה של 20-50 שנים קדימה.
כשנבנה הטרמינל החדש בנתב"ג הוא תואר כפרויקט מגלומני. אבל כל מי שיוצא מהארץ דרכו כיום מרגיש שלא רק שהוא לא גדול מדי אלא שהוא קטן על המדינה. הנתון שבעוד 30 שנים יהיו בישראל כ-15 מיליון תושבים צריכה להקרין כבר היום על תכניות של תחבורה ציבורית, כבישים, תשתיות לשכונות מגורים ואזורי תעסוקה. תכנית מתאר ארצית ותכניות מתאר אזוריות שנגזרות ממנה צריכות לתכנן לטווח הזמן הזה".
כיום, הוא מוסיף, "לצערנו בונים שכונה, ורק אחרי שכביש הגישה הקטן שמוביל אליה מתפוצץ מפקקים נזכרים לתכנן ולבצע כבישים באיחור של כמה שנים, כפי שקרה בראש העין.
"דוגמה נוספת היא מודיעין. מדובר בעיר מודרנית, שתחנת הרכבת במרכזה לא תוכננה מראש והיא אלתור של הרגע האחרון. בתחנת הרכבת בפאתי מודיעין לא תוכנן פתרון חניה של חנה וסע וכיום הרכבים חונים על כל מדרכה אפשרית. לצערנו יש עוד הרבה דוגמאות כאלו. ישראל של היום, אחרי 70 שנות פיתוח מואץ, צריכה לתכנן לטווח ארוך שכן אם לא נעשה זאת המצב רק ילך ויחמיר".

ללמוד מהמגזר הפרטי

ניר ינושבסקי, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ויו"ר אגף בנייה חוזית מציין כי מחקר של הטכניון מצא כי המגזר הפרטי משיג את יעדיו בפרויקטים עם חריגות נמוכות מהממוצע בעוד שבמגזר הציבורי החריגות הן מעל הממוצע. לדבריו, באפריל 2019 פורסם מחקר של המכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון, אשר בוצע ע"י החוקרים פרופ' יחיאל רוזנפלד, ד"ר חנן בן עוז ומהנדסת שרי ברד תורגמן. המחקר בחן את ההשפעה של מנהל פרויקט מטעם היזם, המכונה גם "המפקח" על התוצאות של פרויקטי בנייה, קרי על עמידה ביעדי הפרויקט מבחינת תקציב, לוחות זמנים ואיכות.

המסקנות על קצה המזלג הן:

• החברות המצטיינות בהשגת יעדי הפרויקט הן חברות הבנייה הנסחרות בבורסה וחברות הבנייה הפרטיות אשר באופן מובהק משיגות תוצאות עדיפות על פני יתר החברות כדוגמת יזם ציבורי, קבוצות משקיעים וקבוצות רכישה.
• קיים פער משמעותי בהשגת יעדי הפרויקט בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי. המגזר הפרטי משיג את יעדיו עם חריגות נמוכות מהממוצע בעוד שבמגזר הציבורי החריגות הן מעל הממוצע.
• מבדיקה השוואתית של 124 פרויקטים במסגרת המחקר נמצא :
  1. חריגה ממוצעת מתקציב לעומת ביצוע בפועל – 2.9% (13.2 מיליון שקל).
  2. חריגה ממוצעת מלו"ז המתוכנן לעומת לו"ז בפועל – 10.1% (3.3 חודשים).
  3. עלות ליקויי בנייה מסך הפרויקט בממוצע – 1.5% (5.5 מיליון שקל).

לדבריו, "המסקנה כאן היא ברורה וחדה, אולם לצערי נוטים להתעלם ממנה – מזמיני העבודה לא יודעים, או רחמנא ליצלן, עושים זאת במכוון, לקבוע לוחות זמנים ותקציבים. קל להבין זאת אם נהפוך את הקשר הסיבתי – אם אנו יודעים (מהמחקר ומהמציאות) שכלל הפרויקטים סובלים מהתארכות לוחות זמנים של 10% בממוצע, האם לא ראוי שנאריך את אומדן הלו"ז שלנו ב-10% ונבטל את הסטייה? ואם כלל הפרויקטים סובלים מחריגה תקציבית של 3%, האם לא ראוי שיתווסף מקדם זה אוטומטית לאומדנים שלנו"?

תפיסה "הפוכה" זו, קובע ינושבסקי, "תביא מיידית לשיפור הפרויקטים מכמה בחינות, הגם אם בפועל משך הביצוע וההוצאה בפועל לא ישתנו – ראשית מזמין העבודה יקבל תמונה ריאלית יותר של העתיד מבחינת לו"ז ותקציב. זה יאפשר לו להתכונן תקציבית, תזרימית ותכנונית לפרויקט. שנית, קבלן הביצוע לא ייכנס למלכודת הבלתי נמנעת של חריגת לו"ז ועבודות נוספות. הדיון המשפטי על מי אחראי לחריגות הלו"ז והתקציב יכול להתייתר מראש ובתי המשפט יישארו מובטלים".

"מסקנה שנייה, נחרצת ביותר, היא עליונות החברות הפרטיות והבורסאיות, או בקצרה השוק הפרטי מקצועי (הקבלנים), על היזם הציבורי מוסדי (ממשלתי/רשויות) וקבוצות החובבים (רכישה ומשקיעים). ההבדלים בתפקוד הם דרמטיים (מופיעים בטבלאות מטה)", הוא מוסיף ומסכם:
"המסקנה לפיכך היא ברורה – מוטב לו המדינה והרשויות יעבירו את ניהול הפרויקטים לידיים פרטיות, מוקדם ככל הניתן. ניסיונן ויכולתן של חברות הבנייה בא לידי ביטוי בעליונות מוחלטת בשמירה על תקציב, לוחות זמנים ואיכות הבנייה. הפרש זה עולה למשק מיליארדים! דבר זה אף יותר שערורייתי למול מסקנה מפתיעה במחקר – כאשר היזם הוא מהמגזר הציבורי, ככל ששכר הטרחה למנגנון הפיקוח עולה כך עולה החריגה התקציבית בפרויקט".

מתוך: אתר אקסטרה – המחלקה המסחרית הארץ ו-TheMarker